top of page
  • תמונת הסופר/תT.Y.M Med

מה היא אפילפסיה ? מה הם הסימפטומים, דרכי אבחון וטיפול ?

עודכן: 4 במאי 2023

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית המשפיעה על הפעילות החשמלית של המוח, וכתוצאה מכך התקפים חוזרים. ההערכה היא שכ-50 מיליון אנשים ברחבי העולם סובלים מאפילפסיה, מה שהופך אותה לאחת ההפרעות הנוירולוגיות הנפוצות ביותר בעולם. בישראל מעריכים כי כ-120,000 אנשים חולים באפילפסיה, כאשר מדי שנה מאובחנים כ-3,000 מקרים חדשים.

במאמר זה, נדון מהי אפילפסיה, הגורמים לה, סוגיה, האבחנה ואפשרויות הטיפול.


מהי אפילפסיה?

אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית כרונית הגורמת להתקפים חוזרים. התקפים מתרחשים כאשר יש פעילות חשמלית פתאומית, חריגה במוח, אשר גורמת לשינויים בהתנהגות, ברגשות ובתנועה. התקפים אלו יכולים לנוע בין קלים לחמורים ויכולים להשפיע על כל חלק בגוף. אפילפסיה יכולה להתחיל בכל גיל ויכולה להיות תוצאה של גורמים גנטיים, פציעות מוחיות כתוצאה מטראומה בראש, גידולים במוח או חריגות מבניות אחרות במוח, זיהומים, כגון דלקת קרום המוח או דלקת המוח, שבץ או מחלות לב וכלי דם אחרות, ושימוש לרעה בסמים או באלכוהול.


מהם הגורמים לאפילפסיה?

במקרים רבים, הסיבה לאפילפסיה אינה ידועה. עם זאת, כמה גורמים ידועים לאפילפסיה כוללים:

  • פציעות מוח כתוצאה מטראומה בראש.

  • גורמים גנטיים.

  • גידולי מוח או חריגות מבניות אחרות במוח.

  • זיהומים, כגון דלקת קרום המוח או דלקת המוח.

  • שבץ מוחי או מחלות לב וכלי דם אחרות.

  • שימוש לרעה בסמים או באלכוהול.

האם יש קבוצת סיכון?

בעוד שכל אחד יכול לפתח אפילפסיה, גורמים מסוימים יכולים להגביר את הסיכון לפתח את ההפרעה.

גורמי סיכון אלו כוללים:

  • היסטוריה משפחתית של אפילפסיה.

  • פציעות מוח כתוצאה מטראומה בראש.

  • גידולי מוח או חריגות מבניות אחרות במוח.

  • הפרעות נוירולוגיות כגון שיתוק מוחין או אוטיזם.

האם ישנם סוגי אפילפסיה, אם כן מה הם?

כן, ישנם סוגים שונים של אפילפסיה, אשר מסווגים על סמך סוג ההתקף והחלק במוח המושפע. שני סוגי ההתקפים העיקריים הם התקפים מוקדים והתקפים כלליים :

  • התקפים מוקדיים מתרחשים כאשר פעילות חשמלית חריגה מוגבלת לחלק אחד של המוח. התקפים אלו יכולים לגרום למגוון של תסמינים, בהתאם לחלק במוח המושפע. לדוגמה, אם החלק במוח השולט בתנועה מושפע, האדם עלול לחוות עוויתות או תנועות טלטלות בחלק אחד של הגוף.

  • התקפים כלליים, לעומת זאת, כרוכים בפעילות חשמלית חריגה בכל המוח. התקפים אלו עלולים לגרום לאובדן הכרה, התכווצויות שרירים ועוויתות.

סוגים אחרים של התקפים כוללים התקפי אבסנס, התקפים מיוקלוניים והתקפים טוניים-קלוניים.


מה הם הסימפטומים של אפילפסיה, ואיך אנו יכולים לדעת כי אכן מדובר בהתקף אפילפטי ?

הסימפטומים של אפילפסיה יכולים להשתנות מאוד בהתאם לאדם ולסוג ההתקפים שהם חווים.

כמה סימנים ותסמינים נפוצים של אפילפסיה כוללים:

  • התקפים: התסמין השכיח ביותר של אפילפסיה הוא התקפים, שיכולים ללבוש צורות רבות ושונות. התקפים יכולים לנוע בין קלות, כגון הפסקות קשב קצרות או בהייה, ועד חמורים, כגון פרכוסים ואובדן הכרה.

  • תסמינים תחושתיים: חלק מהאנשים עם אפילפסיה עשויים לחוות תסמינים תחושתיים לפני או במהלך התקף, כגון עקצוץ, חוסר תחושה או טעם או ריח מוזרים.

  • שינויים במצב הרוח או בהתנהגות: אפילפסיה יכולה גם לגרום לשינויים במצב הרוח או בהתנהגות, כגון תחושות פתאומיות של פחד או חרדה, תוקפנות או בלבול.

  • בעיות זיכרון: חלק מהאנשים עם אפילפסיה עלולים להיתקל בבעיות זיכרון, במיוחד בזמן ההתקף.

  • תסמינים גופניים: בהתאם לסוג ההתקף, תסמינים גופניים עשויים לכלול נוקשות שרירים, רעד או עוויתות, אובדן שליטה על תפקודי הגוף או אובדן הכרה.

אם אתם חושדים שאולי אתם או מישהו שאתם מכירים סובל מאפילפסיה, חשוב לפנות לטיפול רפואי. רופא יכול לבצע הערכה יסודית, שעשויה לכלול בדיקה גופנית, בדיקות נוירולוגיות ובדיקות הדמיה, כדי לסייע באבחון אפילפסיה ולקבוע את מהלך הטיפול המתאים ביותר.


איך ניתן לאבחן אפילפסיה ?

אבחון אפילפסיה כרוך בדרך כלל בהיסטוריה רפואית, תשאול המטופל ו/או המשפחה, בדיקה גופנית ובדיקות שונות.

בדיקות העזר בהם הרופא נעזר בהבחנה :

  • אלקטרואנצפלוגרמה (EEG) - בדיקת EEG היא בדיקה אבחנתית המודדת פעילות חשמלית במוח באמצעות אלקטרודות המונחות על הקרקפת. בדיקה לא פולשנית זו מסייעת לזהות פעילות חשמלית חריגה במוח, שיכולה להיות סימן לאפילפסיה. במהלך בדיקת EEG, הפעילות החשמלית של המוח מתועדת ומנתחת עבור דפוסים חריגים שעלולים להצביע על התקפים. EEG הוא כלי חיוני לאבחון אפילפסיה מכיוון שהוא יכול לזהות חריגות בפעילות המוח גם כאשר אדם אינו חווה התקף. ה-EEG יכול גם לסייע בקביעת סוג האפילפסיה, תדירות ההתקפים ולהנחות את תוכנית הטיפול.

  • בדיקות הדמיה - סריקות MRI (הדמיית תהודה מגנטית) ו-CT (טומוגרפיה ממוחשבת) הן בדיקות הדמיה אבחנתיות המשמשות לאבחון והערכת אפילפסיה. MRI משתמש בשדה מגנטי רב עוצמה ובגלי רדיו כדי ליצור תמונות מפורטות של המוח. סריקת CT משתמשת בקרני רנטגן כדי לייצר תמונות מפורטות של המוח. שתי הבדיקות יכולות לסייע בזיהוי חריגות מבניות, כגון גידולים או נגעים, שעלולים לגרום לאפילפסיה. MRI מועדף בדרך כלל על פני סריקת CT לאבחון אפילפסיה מכיוון שהוא מספק תמונות מפורטות יותר של מבני המוח ויכול לזהות חריגות שאינן נראות בבדיקת CT. בדיקות הדמיה אבחנתיות אלו מסייעות לרופאים באבחון מדויק של המצב, קביעת סוג האפילפסיה וגיבוש תוכנית הטיפול הטובה ביותר.

האם ישנו טיפול ?

הטיפול הנפוץ ביותר באפילפסיה הוא טיפול תרופתי, הפועל על ידי שליטה בפעילות החשמלית החריגה במוח. תרופות נוגדות פרכוסים, כגון קרבמזפין וחומצה ולפרואית, משמשות בדרך כלל לטיפול באפילפסיה.

במקרים מסוימים, ניתן להמליץ על ניתוח להסרת החלק במוח הגורם להתקפים או להשתלת מכשיר שיכול לסייע בשליטה על הפעילות החשמלית במוח.

טיפולים אחרים לאפילפסיה כוללים טיפול תזונתי, כגון התזונה הקטוגנית, אשר הוכחה כמפחיתה את תדירות ההתקפים אצל אנשים מסוימים. בנוסף, טיפולים קוגניטיביים והתנהגותיים יכולים לעזור לאנשים עם אפילפסיה להתמודד עם האתגרים הרגשיים והחברתיים הקשורים להפרעה.


לסיכום, אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית הגורמת להתקפים חוזרים עקב פעילות חשמלית לא תקינה במוח. בעוד שהגורם לאפילפסיה לרוב אינו ידוע, ניתן לטפל בה באמצעות תרופות וטיפולים אחרים



* מאמר זה נועד לצורך קבל מידע בלבד ואינו תחליף לייעוץ ובדיקה מקצועית רפואית *


42 צפיות0 תגובות
bottom of page